ויויאן מאייר (Vivien Maier), מי שנחשבת לאחת מהתגליות הגדולות של המאה ה- 21, צילמה במשך 40 שנה, משנות ה – 30 , אך אף פעם לא הראתה את תצלומיה לאף אחד, הם אף פעם לא הוצגו בשום מקום ולא פורסמו, חלקם נמצאו בסלילים שלא פותחו או הודפסו עד 2007, שנתיים לפני מותה, שאז מגלה אותה , לגמרי במקרה , ג'ון מאלוף, שהיה סוכן נדל"ן משיקגו, שמול ביתו היה בית מכירות פומביות, שם הוא קונה ארגז של נגטיבים, הפותח בפניו עולם נסתר של אישה , שעבדה כאומנת לילדים כל חייה, אך כל אותה תקופה צילמה כ-100000 נגטיבים נפלאים של העיר שיקגו, הרחובות, האנשים, הזקנים והילדים בעיר, ולא מעט פורטרטים עצמיים, המצטיינים בהבנה אנושית , רגישות רבה, ולא מעט מודעות חברתית.
וויאן מאייר, נולדה בניו יורק בשנת 1926. עברה לבדה לשיקגו, לא הייתה בקשר עם משפחתה, אף פעם לא נישאה ולא ילדה ילדים. במותה היא מקבלת את הפרסום שלא קיבלה בחייה. ברגע שג'ון מאלוף, מפרסם את תצלומיה הם זוכים מיד לתגובות נלהבות מצד אנשים בכל העולם ולהערכה רבה מצד מבקרי אמנות. ג'ון מאלוף שם לעצמו למטרה, להכניס את וויאן מאייר לספרי ההיסטוריה.
וויאן צילמה במצלמת מצלמת רוליפלקס (Rolleiflex) כפולות עדשה, שנודעה בזכות ממדיה הקטנים, היותה קלת משקל ובעלת עדשות באיכות מעולה המיוצרות על ידי חברת זייס . הצילום במצלמות בפורמט בינוני נעשה בהתבוננות מלמעלה, כשהמצלמה נמצאת בגובה המותן של הצלם, כך שהמצולמים, לרוב, אינם יודעים שמצלמים אותם, מה שאפשר לה לצלם אנשים ברחוב בהיחבא.
צילום הרחוב (street photography) הוא לרוב צילום המתאים לאדם המרגיש נוח ברחוב ונוח עם אנשים, למרות שבראיונות עם מעסיקיה, לאורך השנים, עולה דמות של אישה גבוהה, לבושה בגדי גברים, מסתורית וקנאית לפרטיות שלה, שהסתדרה היטב עם הילדים בהם טיפלה.
קשה לחשוב על יוצר, שלאורך שנים כה רבות אינו מציג את עבודותיו, אינו משתף ואינו מקבל פידבק משום מקום. מה הייתה המטרה בלצלם על כך הרבה?, האם תכננה שצילומיה יתפרסמו לאחר מותה? . חברה שרואיינה במסגרת סרט שעשו עליה טענה: "אם ויויאן הייתה יודעת מה קרה לתצלומים שלה, היא הייתה מאד לא מרוצה".
אותי מעניינם, מספר לא קטן של תצלומים, בהם ויויאן מאייר צילמה את עצמה "self-portrait " , הם מספקים רמז כיצד היא התבוננה בעצמה. כיצד היא ארגה את עצמה לתוך היצירה שלה.
self-portrait, ויויאן מאייר מצלמת את עצמה:
