זכרון החיים

 ”אישה מתה בשנתה” : זה השם שנותן הצלם Jeffrey Silverthorne לתמונות האישה המונחת על אלונקה בחדר קירור , לאחר ניתוח שלאחר המוות. השם של התצלום כבר מגלם את הדרמה כולה. אני אוהבת את התצלום הזה, לא מכירה תצלומים רבים שמכילים ניגודים כה חריפים, שמותרים בסופו של דבר תחושה הרמונית. לא היה לי ברור אף פעם אם הבחורה מתעוררת אל מותה או נרדמת בעיצומם של החיים, של גילה הצעיר, של יופייה, של חדר המתים הקר. אני נמשכת מחדש אל התפר הגס, הרחב , הלא מוקפד, אל החיבור, שעדיין מתווה את תנועתה של המחט. האיחוי הבלתי אפשרי של הפצע הגדול, של פצע “האין חיים” המוחלט.

 יש לי תחושה שבתצלום הזה “מלאכת הצילום” ו”מלאכת החיים” מתמזגים באופן נדיר, שניהם מיטיבים לייצג טרנספורמציה. בעוד רגע המצב משתנה, אבל עכשיו כרגע, זה עוד כאן, החיים , הקיום , יש שלמות ברגע הזה, יש התחלה וסוף, יש סיפור והכול כאן ממשי ונגיש. הבחורה שאין בה חיים ובכל זאת זיכרון החיים הצרוב בתנוחת הגוף, בקצה קצהו של חיוך, בשיער הדבוק על המצח, עדיין חריף ובעל חיים משל עצמו, עדיין מתעתע בנו.