אך פועל מנגנון האינטרפרטציה המשלים את המידע החלקי,שקולטים החושים, בבעלי חיים ובבני אדם? החיים הם בעצם פרשנות, אצל בעלי החיים העיקרון המנחה את פרוש המציאות הוא העיקרון שיבטיח להם הסתגלות מרבית לסביבתן. סוגי העיניים השונים מראים על קשר מופלא של העין למוח, ההופך את עיניהם למכשיר ראייה משוכלל (למרות שאין זה אומר, קליטה אמינה ומדויקת של המציאות) אך משרת את הצורך לזהות במהירות את טרפם או את טורפם, שנעשה לא ע"י מידע שלם וודאות, אלא על סמך הסתברות (כשבעליי החיים מיוצגים מראש במוחן של החיות). יכולת זו לאינטרפרטציה אצל בעלי החיים נתמכת ע"י הברירה הטבעית ומהווה מנגנון התאמה לסביבה.
אצל בעלי החיים ניתן גם לזהות מנגנוני אינטרפרטציה, שעוצבו במהלך האבולוציה בתוך תכונות גנטיות קשוחות ואטימות למידע נוסף. האינטרפרטציה אצל בע"ח נעשית יעילה יותר ככול שהיא משוחררת מצווים גנטיים.
הצורך של בע"ח בחיי סדר, יציבות וביטחון מתבטאים בנטייה של המוח למצוא פשר במציאות, כיוון שרק ע"י ארגון התופעות והאירועים הנקלטים ע"י החושים, מסוגל בעל החיים להעריך את מצבו הנוכחי ולהתכונן לעתיד ומכאן שגם בע"ח מפרשים את העולם באמצעות תיאוריות ועל כן מועדים לאותן טעיות (מציאות מדומה) .
המדע הביא את האדם להכרה במציאות אובייקטיבית (גם אם היא מצויה מחוץ לתפיסת החוקים) הנקלטת באמצעות מכשירים אמינים, בתנאי שתהיה מעוגנת בתיאוריה מוצקה. מייסדי תורת הקוונטים באו והראו שהמציאות בעולם התת אטומי אינה אובייקטיבית, אלה, תלויי בצופה המתבונן או במכשיר המשמש למדידה, וכן בהחלטה במה להתבונן היא שתקבע מה נגלה. כך למעשה נהרסה ההפרדה הברורה בין מציאות אובייקטיבית לסובייקטיבית.
במוחנו ישנו מכלול דימויים הכוללים עצמים, צורות, צבעים וכן גם מודלים מוטלים של המציאות, שמשתלבים בחוקיי הטבע. קיום של מודלים אילו מאפשר לאדם לדעת מראש אך צריך העולם להתנהג והמציאות להראות ולכן המוח מתקן "שגיאות" בהתאם למה שהוא יודע.
אורכי גל – צבעים, תפיסה חזותית רציפה, גדלים – רחוק קרוב, תיקון הראיה מדו מימד לתלת מימד. חיבור קווים, השלמת קווים, תיקון לצורה מוכרת.
כך שהידע המוקדם של עצמים, ישפיע בהכרח על איך נראה אותם. הידע הקודם מעוות את המידע שהעין קולטת ולכן אנו למעשה רואים מציאות מדומה. גם חוסר הסבלנות שלנו כלפיי חוסר ודאות, אי בהירות וחוסר הכרעה (כולם מסוכנים מאד לבע"ח בטבע) תורמים לדחף למצוא פתרונות , גם אם הם שגויים.
תפיסת המציאות ע"י הסתברות ולא חוקים ודאיים, העובדות מקבלות משמעות רק דרך התיאוריה והתיאוריה היא רק אחת האינטרפרטציות האפשריות של העובדות, מעמידה את האדם במצב שבו לא יוכל לדעת אם בחר באינטרפרטציה הנכונה, ידע מוקדם או נוסף מאפשר למוח לצמצם את מס' האינטרפרטציות. אפשר להסיק מכך שקשה מאד לאמת תיאוריה כי היא זו המכתיבה את האינטרפרטציה. המדען אינו בוחר באינטרפרטציה אלה האמונות והדעות הקדומות שלו (האישיות: סביבה, חינוך) כופות עליו אינטרפרטציה מסוימת. התיאוריה מצד אחד מעניקה משמעוות לעובדות ומצד שני מייחסת להן משמעויות שגויות בשל ההיצמדות לאמונות, דעות והנחות מוקדמות. החוקים הדטרמיניסטים מאפשרים לאדם פענוח מהיר של המציאות להערכת ההווה ותכנון העתיד.
אנו זקוקים לחוק וסדר על מנת לקיים תחושת ביטחון ויציבות וצורך זה מהווה בסיס לאמונות ודתות. ערעור הדטרמיניזם עלול להעמיד את האדם מול תוהו בבואו ולהכריח אותו לחיות בעולם של אקראיות ושרירותיות שיובילו אותו לאפטיה ופטליזם. על פי הדת השרירותיות והאקראיות מוסברות כחלק מסדר עליון, שאינו מובן לאדם. התרבות היא תוצר מתקדם של מנגנוני אינטרפרטציה, היא מייצגת עבור הפרט את מכלול האינטרפרטציות שלו על סביבתו.
גם אם ישנה מציאות אובייקטיבית, אין לו לאדם ולא לבעל החיים גישה אליה והיא רלוונטית ליצורים החיים רק בשל העובדה שממנה נגזרת המציאות הסובייקטיבית.